החלטה בתיק בש"א 10295/08

1.         המבקשת היא חברה זרה שמקום מושבה בתורכיה, העוסקת בין היתר בייצור תנורים ושיווקם בתורכיה ומחוצה לה ובכלל זה לישראל. המשיבה 1 (להלן: " המשיבה"), היא חברה העוסקת בייבוא תנורים ושיווקם בישראל, ובין אלה תנורים מתוצרת המבקשת. המשיבה נמצאת בניהולו ובבעלותו של המשיב 3 (להלן: " רוזנצוייג"), המשמש גם כבעל המניות והמנהל של המשיבה 2. המשיבה 2, הינה חברה הפעילה זה מספר שנים והעוסקת בעיקר כזרוע השיווקית של מכירת המוצרים המיובאים ע"י המשיבה.

המבקשת הגישה תביעה נגד המשיבים לתשלום הסך 3,886,325.10 ש"ח בקשר עם אי תשלום המגיע לה עבור תנורים מתוצרתה ששווקו למשיבה.

2.         בד בבד עם התביעה, הגישה המבקשת בקשה לעיקול זמני על נכסי שלושת המשיבים ואשר נתמכה בתצהירו של ג'מאל דרגול, המשמש כמנהלה הכללי של המבקשת (להלן: " המנכ"ל"). לא נעתרתי לבקשה במעמד צד אחד ובערעור שהוגש על החלטתי נקבע כי יוטל עיקול זמני על נכסי נדל"ן של המשיבה כפוף להפקדת ערובה בסך של 400,000 ש"ח, וזאת עד לדיון במעמד שני הצדדים ולאחר תגובת המשיבים. המשיבים הגישו תגובות מפורטות לבקשה אשר נתמכות בתצהיריו של רוזנצוייג. התקיים דיון בבקשה להטלת עיקול אשר במהלכו נחקרו המצהירים ובהמשך סיכמו הצדדים את טענותיהם.

3.         מהבקשה כמו גם התגובות עולה כי בין המבקשת לבין המשיבה התקיימו יחסי מסחר הדוקים במשך 10 שנים, אשר במהלכן רכשה המשיבה מהמבקשת תנורים בסכומים של מאות אלפי דולרים בכל שנה. דא עקא, אין הסכם סדור בכתב בין הצדדים אשר נוצרו ביניהם במהלך השנים יחסי אמון וקירבה. יצויין כי המבקשת נשלטה על ידי חברה משפחתית במשך מספר דורות ורק לפני זמן לא רב, נמכרה בה השליטה לתאגיד איטלקי בשם "קנדי" (להלן: " קנדי").

4.         לעמדת המבקשת, פיגרה המשיבה בתשלומיה באופן חריג, החל ממחצית שנת 2006.  יצויין כי את התשלומים היה על המשיבה לשלם למבקשת כעבור 75 יום מיום אספקתם של התנורים. המשיבה טענה בכל אותה עת לפגמים ניכרים בתנורים אשר גרמו להחזרות של התנורים, השבתתם ונזקים ניכרים נוספים בשל כך. בין הצדדים התקיימו פגישות ומגעים, במהלכם נדונו המשך היחסים בין הצדדים. במסגרת זו אף הגיעו אנשי מקצוע לישראל לבחון את התקלות הנטענות ואף הוגשו דוחות מקצועיים לעניין התקלות ופתרונות. לעמדת המבקשת, היא הסכימה ליתן למשיבה הנחה בגין תנורים שנטען כי נתגלו בהם פגמים וזאת בכפוף לתשלומים המגיעים.

5.         בקליפת האגוז יצויין כי המבקשת גורסת שבמהלך שלושת החודשים שתחילתם מחודש

ינואר 2007 וסיומם בחודש מרץ 2007, נתקבלו מהמשיבה הזמנות לרכישת תנורים בהיקף של כ-943,880 דולר, שהינה הזמנה בהיקף חריג בגודלו מההזמנות שהמשיבה הזמינה מהמבקשת באופן רגיל. ההזמנה סופקה במהלך המחצית הראשונה של שנת 2007 והמבקשת דרשה את התשלום בגינה,אך רק אז לטענתה של האחרונה, החלה המשיבה להעלות טענות על פגמים ניכרים בכמות גדולה של תנורים ולכן מסיבה זו הפסיקה המשיבה לשלם לה את המגיע. בפגישות נוספות שהתקיימו ליישב את ההדורים, נדונו טענותיה של המשיבה בדבר פגמים כביכול בתנורים, תוך שהמבקשת הבהירה שהיא תבדוק את הטענות, תטפל בחלק מהבעיות לרבות באמצעות טכנאיה וספקי חלפים שלה, וזאת ככל שהבעיות תלויות בייצור התנורים. להפתעתה, העלה רוזנצוייג דרישה לפיה על המבקשת לפצות את המשיבה בגין נזקיה בסך של 700,000 דולר כמו גם הוצאות בסך של מאות אלפי דולרים בגין נזקי המשיבה בכך שהמבקשת לא פעלה לקידום פטנט שהמציא האחרון לפלטת חימום בתנורים המיועדת למגזר שומרי השבת (להלן: " הפטנט"). סופו של דבר טוענת המבקשת, כי דרישת המשיבה באמצעות רוזנצוויג לפיה על המבקשת לפצות את המשיבה בסכומים הנטענים הינה חסרת כל בסיס. לפיכך, הגישה המבקשת את התביעה נשוא החלטתי, ובה עתרה לחייב את המשיבים בתשלום המגיע לה עבור התנורים.

את התביעה משתיתה המבקשת כנגד המשיבה על עילה חוזית, דהיינו אי תשלום תמורה המגיעה לה בגין אספקת התנורים, כמו גם התעשרות של המשיבה על חשבונה של המבקשת. עוד נטען כי המשיבה התנהגה בחוסר תום לב בכך שביודעין, הזמינה תנורים בשווי של כמליון דולר, מבלי שהתכוונה לשלם עבור האספקה ותוך ניצול אמון המבקשת בה.

באשר למשיבים 2 ו-3 נטען, כי אלה מחוייבים כלפי המבקשת מכוח הרמת מסך ההתאגדות כמו גם כמי אשר גרמו להפרת ההסכם שבין המבקשת לבין המשיבה במונעם את התשלום המגיע למבקשת. עוד נטען, כי רוזנצוויג רוקן את המשיבה מהמלאי העסקי שלה והעביר את פעילותה, לרבות התנורים, למשיבה 2. בנוסף נטען כי יש לחייב את רוזנצוויג גם בעילה של רשלנות, הפרת חובת תום לב ואף תרמית מכוח היותו אורגן של המשיבות, אשר ניהל את המגעים מולה, הציג לה מצגי שווא, הטעה אותה וכדומה. המבקשת מייחסת למשיבה 2 עילות של הפרת הסכם, חוסר תום לב, תרמית ועוד בדומה לאלה המיוחסות למשיבה.

עוד נטען בבקשה כי אם לא יינתן צו העיקול קיים חשש שהמבקשת תתקשה לממש את פסק הדין אם יינתן לטובתה לנוכח נסיבות המקרה.

6.         המשיבות המתנגדות לבקשה מכחישות מכל וכל כי בכוונת המשיבה היה להתחמק מהתשלום המגיע בגין ההזמנה של התנורים שסופקו במחצית הראשונה של 2007, והראיה שבחודשים הראשונים של 2007 המשיכה המשיבה לשלם למבקשת תשלומים במאות אלפי דולרים עבור התנורים. זאת ועוד, לעמדת המשיבים דווקא המבקשת היא שהפרה את ההסכמים שעה שסיפקה תנורים פגומים, נמנעה מלתקנם, לא סיפקה חלקי חלקי חילוף, לא גילתה על המו"מ עם קנדי, ההסכמה עם האחרונה שלא תכבד התחייבויות לשפר את התנורים ופיצוי בגין התקלות בהם והכל תוך העמסת עלויות ניכרות על המשיבים, גרימת נזקים ניכרים ביותר. במסגרת הנזקים השונים נטען שהיו תנורים שהתפוצצו, נזקים שאושרו על ידי מהנדס המבקשת, עלויות טכנאים, עלויות אחסנה, טיפול מינהלי, אפסון תנורים, השבתתם ועוד. המשיבה מעריכה את נזקיה בסך של כ -  1,419,516 דולר. המשיבה אף עתרה לקזז את הנזק האמור שנגרם לה על ידי המבקשת מהמגיע ממנה לאחרונה. עוד מכחישה המשיבה את הסכומים המגיעים למבקשת לטענתה שכן היא חוייבה במחירים לא מוסכמים במיוחד שהמבקשת העלתה את המחירים בשיעורים בלתי סבירים ובניגוד למוסכם לפיו תינתן הנחה משמעותית במחירים נוכח התקלות בתנורים. לעמדת המשיבים, גם מאזן הנוחות נוטה לדחיית הבקשה, שכן אם ינתן צו העיקול יגרום הדבר לשיתוק פעילות המשיבות. המשיבים טוענים בנוסף, כי הבקשה לוקה בשיהוי, לא מקימה תשתית מספקת להטלת העיקול ועוד.

7.         תקנה 374 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 קובעת כי בית המשפט יורה על מתן צו עיקול זמני:

" אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין".

באשר לאופן שבו על בית המשפט ליישם את התקנה, הורתה כב' השופטת ארבל ברע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אי.סי.סי :

" השיקולים העיקריים אותם שוקל בית המשפט בהכרעתו אם להיעתר לבקשה למתן סעד זמני הינם: סיכויי ההליך, מאזן הנוחות ושיקולים שביושר ובצדק. כן, נדרש המבקש להוכיח כי התקיימו התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות הנוגעות לסעד הזמני המבוקש".

עוד אפנה לדברי כב' השופט רובינשטיין ב רע"א 9736/07 קראוס נ' הראל בית השקעות בע"מ :

"תקנה 362 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת, כי על המבקש סעד זמני להציג ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התובענה וכן לשכנע את בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, קרי שהנזק שייגרם לו אם לא יינתן הסעד הזמני גדול מהנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד. עוד קובעת התקנה, כי על המבקש להציג ראיות לכאורה ל"קיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש".  'ההוראה המיוחדת' הנוגעת לעניין עיקול זמני מצויה בתקנה 374(ב), ולפיה על המבקש להוכיח, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, "כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין". הדגש במתן צו העיקול הזמני מושתת איפוא על הצורך למנוע שינוי לרעה במצבו של המבקש עד למועד פסק הדין ( רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות, פ"ד נא (3) 789 (1997).

מן הכלל אל הפרט:

8.         המבחן הראשון לו נדרש בית המשפט הינו האם השתכנע בית המשפט בנסיבות המקרה בקיומן של ראיות מהימנות לכאורה בעילת התביעה. לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ושמעתי את המצהירים הגעתי למסקנה, כי לשלב זה של ההליך, ובטרם יישמעו כל העדים וייבחנו כל הראיות כדבעי, לא הוצגן ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה ושיש בהן כדי סיפק למבחן הדרוש כמפורט לעיל; ואבהיר: